פסק-דין בתיק ע"פ 70614/05

1.          לפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (כב' השופט דרורי), ב- תיק 045844/04 מיום 2.3.2005.

            נקבע, כי ברכב בו נהגה המערערת קיימת חובה לחגור חגורת-בטיחות, ומשלא חגרה, הורשעה בנהיגה ללא חגורת-בטיחות.

2.          בנימוקי הערעור, מעלה בא-כוח המערערת שאלה עקרונית, לפיה, האם חבה המערערת בחובת חגירת חגורת-בטיחות בעת נהיגה ברכבה, כשרכב זה, על-פי הגדרתו ברישיון-הרכב, הינו: "פרטי רכב שדה סגור" (כך על-פי רישיון-הרכב, אשר צורף להודעת הערעור).

לטענת בא-כוח המערערת, פטורה המערערת מחובה זו, מאחר ועל-פי הגדרת הרכב, לא מדובר ברכב פרטי, אלא רכב שונה באופן מהותי, בעל הגדרה משלו. הייעוד שונה מייעוד רכב פרטי רגיל, ועל-כן המחוקק הוציא רכב זה מרשימת הרכבים, שנהגיהם חבים בחגירת חגורת-בטיחות בעת נהיגה בהם.

3.          בא-כוח המערערת מציין, כי בית-המשפט קמא טעה, משקבע כי מטרת תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: " תקנות התעבורה"), הינה לחייב כל נוסע ברכב להיות חגור בחגורת-בטיחות, אם זו קיימת ברכב. זאת מאחר ועל-פי לשון ה תקנה, מחוייב בכך רק מי שנוסע בכלי-רכב הנמנה על הסוגים המצויינים ב תקנה 364(א) לתקנות התעבורה.

            מכאן, לטענתו, יש ללמוד, כי נהג, ברכב שאינו נמנה על הסוגים המפורטים ב תקנה 364(א) הנ"ל, אינו חייב בחגירת חגורת-בטיחות.

            טענה נוספת - גם אם ניתן לפרש ה תקנה במספר פירושים, יש לפרשה באופן המקל עם המערערת, על-פי סעיף 34כא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובית-משפט קמא טעה משלא עשה כן.

4.          עוד טען בא-כוח המערערת, כי בית-משפט קמא טעה משלא הבחין בין ההגדרות של "רכב נוסעים פרטי" ל "פרטי רכב שדה סגור".

כמו-כן טעה בית-משפט קמא, משציין כי עצם העובדה שיצרן הרכב התקין ברכב חגורות-בטיחות, מקימה חובה על הנוסעים ברכב לחגור חגורות-בטיחות, מה גם שהתביעה לא הביאה כל ראיה כי החגורות הותקנו על-ידי היצרן.

טעות נוספת בבית-משפט קמא, כך לטענת בא-כוח המערערת, כשקבע כי משמותקנות כריות-אוויר ברכב נשוא הדיון, חובה לחגור חגורת-בטיחות. לא הובאה ראיה לקיומן של כריות-אוויר ברכב.

            יש לציין, כי תקנה 364(א) תוקנה ביום 24.5.2005, ואחרי המילים "הרכבים המפורטים ב364(א)", הוספו המילים: "גם כל רכב שמותקנות בו חגורות-בטיחות". מכאן שהיום, השאלה אינה מתעוררת.

5.          לטענת באת-כוח המשיבה, אין הגדרה בחוק לרכב שדה. המילים: "רכב פרטי שדה סגור", הן המילים המתארות את הרכב; אך סוג הרכב הוא "רכב נוסעים פרטי", כפי שמופיע ב תקנות התעבורה.

            בהיות הרכב רכב נוסעים פרטי, חבה המערערת בחגירת חגורת-בטיחות.

6.          לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

פטור מחגירת חגורת-בטיחות, נקבע ב תקנה 83ג לתקנות התעבורה.

למקרא הוראות ה תקנה במלואן - המערערת אינה נמנית על פטורים מחובת חגירת חגורת-בטיחות על-פי תקנה זו.

תקנות 83ג(2) ו-(3) קובעות:

" (2)    הנוהג והנוסע ברכב שרשות הרישוי פטרה מהחובה להתקין בו חגורות בטיחות מסיבות טכניות המונעות התקנתן או השימוש בהן והפטור נרשם ברשיון הרכב;

(3)     אדם שרשות הרישוי פטרה אותו, בכתב, מן החובה לחגור חגורת בטיחות על סמך אישור אחד מאלה: